<h1>אבודרהם סדר שחרית של חול</h1>
<h2>דף ו.</h2>
פיטום הקטורת כיצד, תרגום ירושלמי "איש אשר ירקח" [שמות ל' ל"ג] 'גבר דיפטם'. שלש מאות וששים ושמנה מנים היו בה. פירוש מנים0— ליטראות. שלש מאות וששים וחמשה שבכל יום כמנין ימות החמה. כי היתה נעשית בכל שנה ושנה, והיו מקטירין ממנה מנה בכל יום על מזבח הזהב, פרס שחרית ופרס ערבית. ושלשה שהיה מוסיף בה כהן גדול בערב יום הכפורים. פירוש הם השלשה מנים הנשארים. ומחזירן למכתשת0— ונוטל ממנה מלא חפניו0— כדי לקיים בה מצות דקה מן הדקה. כדתנן ביומא בפרק טרף בקלפי [מ"ג ע"ב] בכל יום היתה מן הדקה והיום דקה מן הדקה, ומפרש בגמרא [מ"ה ע"א] תנו רבנן "ומלא חפניו קטרת סמים דקה" [ויקרא ט"ז י"ב] מה ת"ל והלא כבר נאמר "ושחקת ממנה הדק" [שמות ל' ל"ו] אלא להביא דקה מן הדקה, שבכל ערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת. וי"א סמנים היו בה. הארבעה מפורשים בתורה [שם ל' ל"ד] נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה, והשאר הלכה למשה מסיני, וסמכום רבותינו ז"ל מן הפסוק שנאמר "קח לך סמים"0— הרי שנים, "נטף ושחלת וחלבנה"0— הרי חמשה, "סמים" לרבות אחרים כאלו0— הרי עשרה, "ולבנה זכה"0— הרי אחד עשר סמנים, וא"ת סמים האחרון יהיה כסמים הראשון מה הראשון שנים אף האחרון שנים, א"כ היה אומר הכתוב סמים סמים ב' פעמים זה אצל זה ולבסוף נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה, אלא ממה שאמר סמים באחרונה בא לרבות חמשה כמנין הראשונים. ואלו הן0— הצרי. הוא נטף האמור בתורה שנוטף מעצי הקטף שיוצא (מן) [מהן] הצרי, כמו שמפרש לקמן רבן שמעון בן גמליאל, וקורין לו בערבי 'צמג אלבלסאן'. והצפורן. הוא שחלת, כדמתרגמינן "שחלת" 'טופרא' [שם], שהוא תרגומו של צפורן, כדמתרגמינן "ועשתה את צפרניה" 'ותרבי ית טופרנהא' [דברים כ"א י"ב], ונקרא צפורן מפני שהוא חלק ועשוי כצפורן של אדם ונותנין אותו במוגמרות, וקורים לו 'אטפאר אלבכור'. והחלבנה. הוא שרף אילן הנמצא בערי יון והוא כמו דבש שחור וריחו רע, וקורין לו בערבי 'מיעה'. והלבונה. בערבי 'לובאן'. משקל שבעים שבעים מנה. מאלו הארבעה סמנים. מור. בערבי 'מסך'. וקציעה. כך שמה בערבי. ושבלת נרד. בערבי 'סנבל אלנארדין', ונקרא שמו שבלת נרד מפני שהוא דק כשער שבולת. וכרכום. בערבי 'זעפראן'. משקל ששה עשר ששה עשר מנה. מאלו הארבעה סמנים. קושט שנים עשר. בערבי 'קוסט'. וקלופה שלשה. היא קליפת עץ, וקורין לה בערבי 'קשר סליכה'. וקנמון תשעה. בערבי 'עוד אלטיב'. הרי אלו אחד עשר סמנים שעולין למנין שלש מאות וששים ושמנה מנים. ולא נודע למה נותן מאלו שבעים ומאלו ששה עשר, אלא יראה כי לפי חוזק הסמנים וקשיותן היה מרבה וממעיט, מן החזק היה מקל משקלו ומן הקל נותן יותר. ומוסיפים עוד על אלו הי"א סמנים בלא משקל. בורית. עשב שמכבסים בו ונקרא 'אהלא' ותרגום "והזכותי בבור כפי" 'ודכיתי באהלא ידי' [איוב ט' ל'], וקורין לו בערבי 'סאבון'. כרשינה. פירש החכם רבי אברהם בן זיזא ז"ל שקוראין לו בערבי 'אלאשנאן', והוא עשב הנקרא גם כן בערבי 'גאסול', ואומר כי הוא מכבס הבגד כמו הבורית או יותר ולא ראיתיו בארץ הזאת. תשעה קבין. משניהם. מלח סדומית רובע. פירוש רובע הקב, וזהו שאמר הכתוב "ממולח טהור קודש" [שמות ל' ל"ה]. מעלה עשן כל שהוא. הוא שם עשב, ולא היו מכירין אותו אלא אנשים ידועים שהיה הלכה בידם איש מפי איש, ועשנו עולה כמקל ואינו מפצע לכאן ולכאן. רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהוא. פרש"י עשב הוא שגדל על שפת הירדן, ויש אומרים שהוא הבושם הנקרא בערבי 'ענבר', והוא גדל בירדן, כמו שנפרש בברכת הריח. אם נתן בה דבש פסלה. שנאמר "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה"'. [ויקרא ב' י"א]. חסר אחד מכל סמניה חייב מיתה. פירוש כהן גדול המביאה לפני ולפנים, שהרי בא לביאה ריקנית, שכן כתוב "וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות" [ויקרא ט"ז י"ג], ומשמעות הכתוב הוא בזמן שכסה ענן הקטרת את הכפרת כהלכתו וכמשפטו שכל סמניה בה לא ימות, אבל אם חסר אחד מכל סמניה שאינו ענן הקטרת כהלכתו חייב מיתה, דהכי אמרינן ביומא בפרק הוציאו לו [נ"ג ע"א] "ונתן את הקטרת על האש לפני ה"' שלא יתקן מבחוץ ויכניסו מבפנים וכו', אם כן למה נאמר "כי בענן אראה על הכפרת" מלמד שנותן בה מעלה עשן, ומנין שהיה נותן בה מעלה עשן תלמוד לומר "וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות", הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחד מכל סמניה חייב מיתה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. לא בא לחלוק אלא לפרש מהו צרי. יין קפריסין. יש אומרים שהוא שם מקום נקרא קפריסין שהיה היין שלו חזק הרבה, וי"א שהוא יין שמשליכין בו לולבי הקפריסין הנקראים בערבי 'עסאלג אלכבאר'. סאין תלתא וקבין תלתא. שהן חצי סאה, כדקיימא לן סאה ששה קבין. ואם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חיור. פירוש יין שאינו לבן מכל וכל ולא אדום. עתיק. פירוש ישן. יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הצפורן מפני שהיא עזה. כדי שיהא ריחה נודף. בורית כרשינה למה (הוא בא) [היא באה]. כדי ליפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה. והלא מי רגלים יפין לה. פירוש לרחצה וליפותה. אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש מפני הכבוד. מכלל דבמקדש היו עושין אותה, אבל אם היו עושין אותה בחוץ כיון שהוא מעורב עם שאר סמנים בטל כנגדם ומותר להכניס שאינו נראה מי רגלים. וא"ת מנא לן שאין מכניסין מי רגלים למקדש והרי קרבו ופרשו קרב לגבי מזבח, וי"ל דלית לן אלא מה דאמור רבנן. עד כאן היא ברייתא שנויה בפ"ק דכריתות ובירושלמי דיומא בפרק טרף בקלפי.
